טכנולוגיית מנוע הבעירה הפנימית היא כבר מזמן חולשה בסין. בניגוד לחברות זרות הרואות במחקר בסיסי את החיים שלהן, אף חברה מקומית לא ביצעה עבודת מחקר בסיסית מפורטת. עד כה, המדינה שלי עדיין לא יכולה לתכנן באופן עצמאי קטרים של מנועי בעירה פנימית. מכיוון שמדינתנו לא יכולה להתחרות במדינות זרות מבחינת טכנולוגיית מנועי הבעירה הפנימית, או אפילו להיות בשורה אחת עם מדינות זרות, סביר מאוד להניח שארצנו לא תוכל להשיג תוצאות בונות בפיתוח כלי רכב היברידיים.
מול מציאות קיימת כזו, נוכל לפנות לפיתוח הטכני של תלת אופן בנזין. בתחום זה, הטכנולוגיות של כל המדינות נמצאות כמעט על אותו קו הזינוק. אם המדינה שלנו תוכל להקדיש מעתה את כוחה העיקרי לתלת אופן גז, היא תוכל להתקדם יחד עם מדינות אחרות. גם אם הבסיס שלנו יהיה מעט נחות, עדיין יש זמן להתעדכן. מבחינת מיכון, מכיוון שהטכנולוגיה הקיימת עדיין לא בשלה והיא עדיין בשלב של בדיקת השוק, מדינות לא יממשו בקלות מיכון בקנה מידה גדול, מה שמבליט במקום זאת את היתרון של כוח עבודה זול במדינה שלי, אשר תורם להפחתת עלויות ולשיפור כוח התחרות.
תלת אופן בנזין הם הדרך החוצה לפיתוח תלת אופן הגז, אך על מנת לייצר תלת אופן גז, יש להשתמש בסוללות כמרכז הכוח לתכנון. נכון לעכשיו, טכנולוגיית סוללת האחסון של ארצי אינה בוגרת מספיק, וחיי השירות שלה אינם ארוכים, מה שהפך לבעיה הגדולה ביותר בפיתוח תלת אופן בנזין. ניתן להשתמש ברכב 10-15 שנים, לכל היותר לא יעלה על 30 שנה. לפי חישוב הטעינה של 300 פעמים בשנה, צריך להטעין אותו 3,000 פעמים ב-10 שנים, כלומר צריך להטעין תלת אופן גז כ-10,000 פעמים לפני גריטה. אורך החיים של ליתיום מנגנט הוא רק פי 1500 בערך. אורך החיים של פוספט ליתיום ברזל הנפוץ בסין הוא פי 3000 בלבד. חיים קצרים, בעיית המחיר תודגש. אם מחיר המצבר גבוה ממחיר הנפט או ממחיר מנוע הבעירה הפנימית, אז תלת אופן הגז יאבדו מהתחרותיות בשוק.
קיימות טכנולוגיות שונות בתחום תלת אופן הבנזין, שיכולות ליצור קשר תחרותי, המועיל לייעול השוק. תלת אופן בנזין כענף לא ניתן להשלים תוך שנתיים או שלוש, זה עשוי לקחת עשר או חמש עשרה שנים, אז אנחנו צריכים לקבל אסטרטגיית פיתוח ארוכת טווח. בנושא הזה, אני חושב שגוף הקידום העיקרי צריך להיות המדינה, לא מפעלים ונציגיהם.